בשביל הרבה אנשים עולם ההכרויות הוא עולם קשוח. לדוגמא חבר שלי אייל: אם תכירו אותו במציאות אין מצב שלא תשבו בקסמיו. בן 28, רווק, גבוה, חכם, מצחיק, נראה סבבה. אחד שכל אמא תרצה להכיר לבת שלה. אבל כשזה עובר לעולם הדיגיטלי ולאתרי ההכרויות שם הוא מנסה את מזלו משהו שם פשוט נתקע. עודף האפשרויות יוצר פרדוקס בחירה וגורם לאייל להמשיך לגלול ולא לקבל החלטה. הוא לא יודע להציג את עצמו כמו שצריך ומרגיש לא בנוח להכיר אנשים בצורה דיגיטלית. הוא גם לא יודע לחייך בתמונות אבל זו כבר בעיה אחרת. איך הייתי מת להכיר לאייל מישהי, אתם לא מבינים. בעצם, אני בטוח שאתם מבינים. לכולנו יש ״אייל״ בחיים שלנו. חבר רווק או חברה רווקה שכל כך היינו רוצים למצוא להם זוגיות אבל לא מצליחים לעשות את זה כי בסוף יש לנו מספר מצומצם של מעגלים חברתיים ואנחנו לא מכירים מספיק אנשים מתאימים. אם רק הייתי יכול לממש את הפוטנציאל שלי בתור ״שגריר״ של אייל ולמצוא לו בת זוג שמתאימה לו, איזה סיפוק זה היה יכול להיות. בעצם לא ״שגריר״- קליקר.